הכרעת דין בתיק פ"ל 1398-09

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח,  אך מרשיעה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף החזקת תעודות, עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ,נוסח חדש],תשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה).

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות בניגוד לסעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

על פי האמור בכתב האישום, ביום 27.05.2009, שעה 07:50 לערך, נהג הנאשם רכב מ.ר. 3786215 ברחוב משה דיין בחולון. הנאשם נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה ע"י משרד הרישוי לתקופה של 3 חודשים החל מיום 31.12.2008. דבר הפסילה הודע לנאשם, אך רשיון הנהיגה לא הופקד במשרד הרישוי. הנאשם נהג ביום 27.05.2009 בעוד הפסילה בתוקף, ללא רשיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

הנאשם הודה כי נהג ביום האירוע אך כפר בטענה כי היה פסול אותה עת.

מטעם התביעה העידה יהודית גלבהואר (להלן - גב' גלבהואר) ראש ענף נהיגה באגף הרישוי (המסמכים אשר הוגשו הינם: תע"צ (סומן ת/1), אישור מסירה (סומן ת/2), רשימת רישיונות זמניים (סומן ת/3), תדפיס הודעה על פסילה (סומן ת/4), תדפיס טופס טיפול חריג (סומן ת/5), דו"ח עיכוב (סומן ת/6), הודעת נהג תחת אזהרה (סומן ת/7) ודו"ח פעולה (סומן ת/8).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגש רישיון הנהיגה הזמני (נ/1).

רשות הרישוי שלחה לנאשם ביום 16.11.08 הודעה כי רשיונו נפסל  למשך 3 חודשים עקב שיטת הניקוד. הפסילה הייתה אמורה להיכנס לתוקף ביום 31.12.08 , זאת היות ועל פי תקנות התעבורה ,התשכ"א-1961, הפסילה נכנסת לתוקף תוך 45 ימים ממועד משלוח ההודעה, שמתוכם 15 ימים נועדו לביצוע מסירה של ההודעה (תקנה 550 לתקנות התעבורה), ויתרת התקופה בת  30 ימים  נועדה על מנת לאפשר לנהג לפנות לרשות הרישוי להשמיע את טענותיו לפי תקנה 551 לתקנות התעבורה. מקובל לכנות פניה זו - "הליך טיעון טענות".

אין חולק כי הנאשם קיבל את ההודעה שנשלחה מרשות הרישוי אודות הפסילה וידע כי עליו להפקיד את רשיון נהיגתו לשם ריצוי הפסילה. בתאריך 25.11.2008 ניגש למשרד הרישוי בעקבות קבלת הודעה האמורה והצהיר כי איבד את רישיון הנהיגה המקורי. פקידת הרישוי מסרה לו רשיון נהיגה זמני עד ליום 31.12.08, היינו עד למועד תחילת הפסילה. לדבריו, נמסר לו כי אין צורך להפקיד מאוחר יותר את הרישיון הזמני.

הנאשם טען כי לא נהג החל מיום 1.1.09 עד ליום 31.3.09 ובכך ריצה בפועל את הפסילה במועדים כפי שנקבעו על ידי רשות הרישוי. נציין כי הנאשם העלה גרסא זו עוד בעת שנעצר, כך שאין זו בגדר גרסא כבושה. על פי הרישום בדוח פעולה (ת/8)  הנאשם טען כי נמסר  לו כי בתום תקופה הפסילה יקבל רישיון נהיגה חדש, כך גם נרשם מפיו בדו"ח על עיכוב (ת/6). בפועל אין בפניי ראיה כי הנאשם קיבל רישיון כאמור.

זאת ועוד, תנאי לחידוש רישיון הנהיגה היה ביצוע מבחן עיוני בנהיגה, ואין טענה כי הנאשם ביצע מבחן זה עד למועד האירוע הנוכחי.

הנאשם טען בהודעתו  (ת/7) כי שעה שנעצר היה בידיו רישיון נהיגה תקף.  אותו רשיון נתפס על ידי המשטרה ולפיכך פנה בא כוח הנאשם לרשות הרישוי ועתר כי הפסילה תחושב מיום 27.5.09, היינו מיום בו נהג הנאשם באירוע הנוכחי ורשיון נהיגתו נתפס על ידי המשטרה (ת/5).

תהיתי מהו אותו רשיון נהיגה תקף שהיה ברשות הנאשם עת נעצר, שהרי לא הייתה בפיו טענה כי עם סיום הפסילה ביום 31.3.09, קיבל מרשות הרישוי רשיון נהיגה חדש.

לא מן הנמנע כי הנאשם היתל ברשות הרישוי והמשיך להחזיק בידיו את רישיון נהיגתו הקבוע. החזקת רישיון נהיגה זה אפשרה לנאשם לנהוג בזמן הפסילה ואף להתחמק מביצוע מבחן עיוני,שכן לכאורה החזיק ברשותו רישיון נהיגה תקף עד לשנת 2018.

אין חולק, כי הנאשם לא קיבל רישיון נהיגה חדש לאחר שסיים, לגירסתו, לרצות הפסילה והעובדה שנקט במדיניות של "שב ואל תעשה" ולא פנה לרשות הרישוי על מנת שיונפק לו רישיון נהיגה חדש, מחזקת ההשערה, כי החזיק ברישיון הנהיגה הקבוע.

יובהר, כי כתנאי לחידוש רישיון הנהיגה נדרש הנאשם לרצות תחילה פסילה של שלושה חדשים ולאחריה לעבור גם מבחן עיוני.

עם זאת, התביעה לא הוכיחה כי במועד האירוע תפס השוטר את רישיון הנהיגה הקבוע של הנאשם.

לפיכך, מצאתי כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי לא היה אמת בהצהרת הנאשם אודות אובדן רישיון זה.

אין בפי הנאשם טענה כי ביצע מבחן עיוני טרם האירוע הנוכחי, ומרישומי משרד הרישוי עולה כי רק בספטמבר 2009 ביקש הנאשם ארכה של חודש על מנת לבצע מבחן כאמור.

מכאן עולה כי אפילו ריצה הנאשם את הפסילה במועדים כנטען על ידו, עדיין רישיון הנהיגה שהחזיק במועד האירוע לא היה תקף, היות וטרם עבר מבחן עיוני.